פסק-דין בתיק ת"א 20680-08

מבוא

1.      התובעת, ילידת 5.1.57, נפגעה לטענתה בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.2.08 (להלן - "תאונת הדרכים").

2.      הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם אירעה לתובעת תאונת דרכים כאמור ב חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת הנזקים שנגרמו לתובעת וגובה הפיצוי שיש לפסוק לה.

החבות- האם מדובר בתאונת דרכים

3.      לטענת הנתבעת, לא עלה בידי התובעת להוכיח את טענה שלפיה היא נפגעה בתאונת דרכים. לטענת הנתבעת, לא צורפה כל ראייה באשר לעצם התרחשות התאונה כגון: אישורים על נזקי רכוש, עדות של עד ראיה או כיו"ב. עוד טענה שאישור המשטרה שהציגה התובעת אינו מהווה ראיה להתרחשות התאונה, אלא תיעוד המידע שנמסר מפי התובעת.

4.      בחינת הראיות שהוצגו בפני מעלה שלא תיתכן מחלוקת של ממש על כך שהתובעת נפגעה בתאונת דרכים. במהלך חקירתה הנגדית השיבה התובעת כי " יש מסמך משערי צדק באותו היום שפינו אותי באמבולנס. אני יכולה לספר לך מה קרה לי באמת... נסעתי לפגוש חברות במודיעין, חזרתי ממודיעין ובצומת נכנס בי רכב מאחור." (עמ' 2 שורות 6-15).

5.      לתצהיר עדות ראשית צירפה התובעת את אישור המשטרה מיום 23.3.08 שבו נכתב כי תאונת הדרכים אירעה ביום 25.2.08 בשעה 11:15 בירושלים. באישור פורטו סוגי הרכב המעורבים בתאונה ופרטי הנהגים, בהם התובעת. כן פורטו הנפגעים בתאונת הדרכים, בהם התובעת. פורט גם שהתובעת טופלה לאחר תאונת הדרכים בבית החולים שערי צדק.

6.      לכתב התביעה צורף מכתב שחרור מבית החולים שערי צדק מיום 25.2.08. במכתב השחרור צוין שהתובעת הגיעה לחדר מיון לאחר תאונת דרכים שבמהלכה קיבלה מכה מאחור. במכתב השחרור פורטו הפגיעה שנגרמה לתובעת, הבדיקות שנעשו, המלצת הרופא לטיפול בהמשך (לקיחת משככי כאבים, מנוחה 5 ימים וביקורת אצל אורטופד בעוד שבוע) ושעת השחרור (13:31). גם במסמכים רפואיים של קופת חולים אשר הוגשו לתיק בית המשפט (מיום 27.2.08 ומיום 2.3.08 ומיום 30.3.08 ומיום 15.8.08), צוין כי מדובר בפגיעה לאחר תאונת דרכים.

7.      עדותה של התובעת באשר לפציעתה בתאונת הדרכים נתמכה אפוא לא רק באישור המשטרה, אלא גם באישורים הרפואיים מיום התאונה ומהתקופה הסמוכה שלאחריה, ולפיכך מצאתי שיש לאמץ את גרסתה של התובעת ולקבוע שהתובעת נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.2.08.

הנכות

8.      לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת מונה ד"ר עמוס פייזר, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

9. בחוות דעתו מיום 2.1.11, סקר ד"ר פייזר את ממצאי בדיקתו, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, ואת תלונותיה של התובעת. אשר לנסיבות התאונה ציין המומחה כי בשעה שהתובעת עמדה במחסום פגע ברכבה רכב מאחור. ממקום התאונה פונתה התובעת לבית חולים שערי צדק באמצעות אמבולנס. בחדר מיון התלוננה על כאבים בעמוד שדרה מותני. המומחה ציין שבבדיקת עמוד השדרה שנערכה בבית החולים שערי צדק נמצאה רגישות קלה בעמוד שדרה צווארי והגבלה קלה בתנועות, בעמוד שדרה גבי לא הייתה רגישות ובעמוד שדרה מותני הייתה רגישות לא משמעותית. בצילום עמוד שדרה צווארי שנערך מיד לאחר התאונה לא נמצא שבר. התובעת שוחררה בהמלצה למעקב רפואי, אנלגטיקה ומנוחה ל-5 ימים. המומחה הוסיף כי לאחר שתלונותיה של התובעת לא חלפו, היא טופלה בפיזיותרפיה במסגרת קופת חולים.
10. המומחה ציין שביום הבדיקה התלוננה התובעת על כאבי גב. כן טענה שאין באפשרותה לשאת משאות כבדים. התובעת תיארה שהכאב מושך לאמצע הגב ולצוואר, וכי היא מטופלת בדיקור.
11. בבדיקה הקלינית שערך לתובעת מצא המומחה שקיימת הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני.
12. המומחה הסביר שאף שהתובעת טענה בפניו כי לפני התאונה לא סבלה מבעיות גב, בגיליון הרפואי מצא אזכורים רבים לכאבי גב ולטיפולים שנמשכו לאורך השנים שקדמו לתאונה, כולל בשבועות הסמוכים לה. המומחה מצא שאת רוב תלונותיה ונכותה של התובעת יש לייחס למצבה הרפואי שקדם לתאונה, ואולם להערכתו לא ניתן לשלול שבתאונת הדרכים נגרמה החמרה מסוימת בנכות, ולו מחמת הספק.
13. על יסוד ממצאיו העריך המומחה שבגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מתני, ללא חסר עצבי, קיימת לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי מחצית סעיף 37(7)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1957. את רוב הנכות (3/4) יש ליחס למצב קודם ואת מיעוטה (1/4) יש לייחס לתאונת הדרכים.
14.  ביום 22.2.11 שלח ב"כ התובעת שאלות הבהרה למומחה. לשאלות ההבהרה צורפה חוות דעתו של ד"ר יצחקי שניתנה במסגרת בירור תביעה שהגישה התובעת בגין פגיעתה בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.9.02.  ד"ר יצחקי קבע בחוות דעתו כי לתובעת לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות תאונת הדרכים האמורה. המומחה נשאל בשאלות ההבהרה האם חוות דעתו הייתה שונה אילו הייתה מונחת לפניו חוות דעתו של ד"ר יצחקי (מיום 21.9.04). בתשובתו לשאלות ההבהרה מיום 1.5.11, השיב המומחה שמהחומר הרפואי שעמד בפניו (ופורט בחוות הדעת) עולה שיש לתובעת היסטוריה של כאבי גב ומגבלות תנועה בשנים שלאחר מתן חוות דעתו של ד"ר יצחקי, ולאור נתונים אלו קבע שנכותה קשורה בקשר סיבתי לתאונת הדרכים רק באופן חלקי ואת מרביתה של הנכות יש לזקוף למצב קודם.
15. המומחה השיב בחיוב לשאלה האם הכאב שממנו סובלת התובעת מגביל אותה במאמצים או בפעילות גופנית לרבות ישיבה ממושכת על כיסא נמוך, ישיבה על הרצפה, ריצה או הליכה למרחקים ארוכים.
16. לשאלות ההבהרה צורף גם דוח הוועדה הרפואית לעובדי מדינה הקובע כי התובעת אינה מתאימה להיות גננת וכי בעקבות בעיות הגב שלה נכותה הצמיתה הינה בשיעור 23.5%. המומחה נשאל האם אלמלא התאונה הייתה התובעת ממשיכה לעבוד כגננת, והשיב כי הוועדה בהחלטתה התייחסה למגבלות רפואיות שחלקן אינן קשורות לתאונה (כאב גב תחתון ותת פעילות בלוטת התריס). המומחה סבר שהתרומה של התאונה לקביעת הוועדה הייתה קטנה - החמרת בעיית הגב התחתון. אשר לקביעת הוועדה לפיה מיום התאונה סובלת התובעת מפגיעה בצווארה שבגינה נקבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 10%, השיב המומחה כי "פרק הזמן שחלף מיום התאונה ועד לקביעת הוועדה היה קצר מדי ואינו מאפשר קביעת נכות צמיתה שכן מטבעה, בדרך כלל חבלת צליפת שוט מחלימה... להערכתי יש להמתין לפחות שנה עד לקביעת נכות צמיתה."  עוד השיב כי בעת שבדק את התובעת לא היו לה כל מגבלות תנועה, ולמעט רגישות עורפית לא היה כל ממצא אובייקטיבי התומך בנכות צווארית.